איך בניתי את Wordy, ומה למדתי מזכייה בפרס הסטארטאפ לנוער הגדול בהונגריה

לפני זמן מה, המנטור שלי אלברט פרסם מאמר בבלוג של Munch עלי, על מה שהוא ראה כשהוא ליווה מייסד צעיר. זה הרגיש מוזר ומקסים לקרוא מישהו שמספר את הסיפור שלך מבחוץ. אז רציתי לכתוב את החצי השני שלו, אותו סיפור, אבל מבפנים.

למה בניתי את Wordy

זה התחיל עם סדרת טלוויזיה. האנגלית שלי כבר הייתה ברמה טובה, אבל כשצפיתי בסדרות כמו Suits, כל הזמן נתקלתי במילים שלא הכרתי. היו לי שתי אפשרויות גרועות: לעצור את הפרק ולשלוף מילון, או לתת למילה לחלוף ולא באמת ללמוד אותה. שתיהן הרסו את הדבר שבאמת אהבתי, פשוט לצפות.

אז בניתי לעצמי כלי קטן. הוא משך את הכתוביות, הדגיש את המילים שלא הכרתי, ושמר אותן כדי שאוכל לחזור עליהן אחר כך. בלי משהו מפואר. זה היה כל כך לא גמור, ששם העבודה היה פשוט "MVP".

כשסיימתי, הבנתי שזה יכול להיות שימושי גם לאחרים, אז העליתי את זה לאינטרנט. ואז קרה משהו שלא ציפיתי לו: TechCrunch כתבו על זה. זה היה הרגע שבו הרגשתי שאני חייב להתמקד בזה לגמרי. לטריק הקטן של הכתוביות היה עכשיו שם, Wordy, וסיבה להתקיים מעבר לסלון שלי.

הרעיון מאחוריו אף פעם לא השתנה. ספרי לימוד מלמדים אותך גרסה של שפה שאף אחד לא באמת מדבר. סרטים וסדרות מלמדים אותך את הדבר האמיתי, איך אנשים צוחקים, רבים, מפלרטטים, קוטעים אחד את השני. כל ההימור שלי היה שאם אפשר לתפוס את זה ולהפוך את זה ללמידה, לא תצטרך להכריח את עצמך ללמוד, פשוט תמשיך לצפות, ותלמד בכל מקרה.

הזכייה ב-OTP Junior Piacralépők

ב-2025 נכנסתי לתחרות בשם OTP Junior Piacralépők ("כניסה לשוק לג'וניורים"). לקוראים מחוץ להונגריה: זו תוכנית יזמות בת שמונה פרקים שמופעלת על ידי OTP Bank, שבה מייסדים צעירים מציגים ומקימים עסקים אמיתיים מול המצלמה. יותר ממאתיים מיזמים הגישו מועמדות, עשרה נכנסו לתוכנית, ושלושת הראשונים קיבלו כל אחד שלושה מיליון פורינט כהון התחלתי, ועוד תוכנית מנטורינג של שלושה חודשים.

הגעתי לשלישייה הראשונה. באותו קיץ לקחתי את שלושת מיליון הפורינט של ההשקעה הראשונית והפכתי אותם לכמעט שמונה מיליון פורינט בהכנסות, והתוצאה הזו זיכתה אותי בפרס הגדול של עשרה מיליון פורינט (בערך $27,000). הייתי הזוכה הראשון אי פעם בפרס הגדול בהיסטוריה של התוכנית, וזה עדיין מרגיש קצת לא אמיתי לכתוב את זה.

אבל בכנות, כספי הפרס לא היו הדבר הכי יקר שלקחתי משם. המנטורינג היה.

מה המנטור שלי לימד אותי

המנטור שלי בתוכנית היה Albert Wettstein, ממייסדי Munch, אפליקציית הצלת המזון ההונגרית. אם אתם לא מכירים, Munch היא סוג של Too Good To Go למרכז אירופה: מסעדות, מאפיות וחנויות מוכרות את האוכל שלא נמכר אבל עדיין מצוין, בחבילות הפתעה מוזלות, במקום לזרוק אותו. זה רעיון יפה, והחברה גדלה לאחד הסטארטאפים הכי מוכרים באזור.

הייתי מעריץ עוד הרבה לפני שפגשתי את אלברט, ולא בצורה כללית. כשהתכוננתי לפיץ' שלי, צפיתי בעשרות פיצ'ים, הונגריים ובינלאומיים. זה שהכי דיבר אלי היה הפיץ' של Munch ב-Shark Tank ההונגרי, שבו הם הפכו למפורסמים כשהיו החברה הראשונה אי פעם שקיבלה השקעה מכל חמשת ה"כרישים". למדתי את המבנה של הפיץ' הזה ובניתי עליו את המצגת שלי. אז במובן אמיתי, Munch עזרה לי לנצח עוד לפני שאלברט בכלל הפך למנטור שלי.

מה שאלברט באמת לימד אותי, לא היה על פיצ'ים. זה היה על ערכים. Munch בנויה על אמונה פשוטה, שלמזון יש ערך, ושקיימות לא צריכה להיות מותרות של מעטים אלא בחירה רגילה, יומיומית, עבור כולם. הם קוראים לזה "דמוקרטיזציה של קיימות". ככל שדיברנו יותר, כך הבנתי שאני מנסה לעשות את אותו הדבר עם שפה: לקחת משהו שבדרך כלל יקר ושמור למעטים, שליטה אמיתית, מהסוג שמקבלים מטבילה בשפה, ולהפוך אותו לנגיש לכל מי שיש לו טלפון ומנוי ל-Netflix.

מנטור לא נותן לך תשובות. הדבר הכי טוב שאלברט עשה היה להראות לי, דרך דוגמה אישית, שאפשר לבנות משהו באמת גדול בלי לאבד את הדבר שגרם לך להתחיל. אם אתם רוצים לראות איך זה נראה בפועל, שווה לעקוב אחרי Albert וצוות Munch.

למה נשארתי בוטסטראפ (ואמרתי לא לעמק)

הנה החלק שמפתיע אנשים. בערך באותה תקופה נפתחו בפני כמה הזדמנויות, כולל אחת שהתקרבה עם Y Combinator בסן פרנסיסקו. הלכתי ל-AI Startup School שלהם, הייתי ההונגרי היחיד מבין 2,500 האנשים שנבחרו, ולקחתי איתי את אלברט. ואז אמרתי לא למסלול הקלאסי.

הסיבה היא מספר שלא הצלחתי לשכוח: סטטיסטית, בערך 90% מהסטארטאפים לא שורדים את השנים הראשונות שלהם. מההתחלה ידעתי שאני לא רוצה להיות ברוב הזה. כשאתה מגייס הרבה כסף, אתה גם יורש הרבה לחץ, קצב של 0 עד 24, יעדי צמיחה קבועים, והחלטות שמתקבלות בשביל סבב הגיוס הבא במקום בשביל המוצר. אני פועל על הכסף של החברה שלי, שהוא בסוף הכסף שלי. זה הופך אותי להרבה יותר זהיר. הכנסות ורווח לא נחמדים שיהיה, הם הבסיס של כל המערכת.

אני גם באמת מאמין שאפשר לבנות היום סטארטאפ בלי השקעה חיצונית, כי הכלים השתנו. AI גם מציל את עולם הסטארטאפים וגם הופך אותו ליותר חסר רחמים. הוא מציל אותך כי הוא מוריד את רף הכניסה, כשנזקקתי לגרסת Android, קבלן הציע לי מיליוני פורינט ושלושה חודשים, אז במקום זה נתתי לעצמי שבוע וחצי ובניתי אותה עם בערך 300,000 פורינט של קרדיטים ל-AI. אבל AI גם מחסל סטארטאפים שרואים רק את הכלי ולא בונים מאחוריו ערך אמיתי. כמו שאני רואה את זה, AI לא מחליף חשיבה של מייסד. הוא פשוט מגביר אותה.

הערכים שמתחת לכל זה

אני מודע שזה דבר לא שגרתי שמייסד אומר בקול, אבל זה החלק הכי אמיתי: אני בונה בכוונה חיים ועסק שיש בהם מקום לדברים שחשובים לי, האמונה שלי, המשפחה שלי, החברים שלי, ולעשות עבודה שאני באמת נהנה ממנה. גרסת ההצלחה של העמק הייתה עולה לי ברוב הדברים האלה. אני מעדיף לצמוח קצת יותר לאט ועדיין לזהות את החיים שלי בסוף.

וזה גם, לדעתי, למה הסיפור של Munch ושלי מתחברים כל כך טוב. אלברט כתב שהוא ראה בי את ההתחלות שלו. מה שאני ראיתי ב-Munch היה הוכחה שאפשר לשמור על הערכים שלך ועדיין לבנות משהו שמגיע למיליונים.

מה הלאה

היום Wordy הגיע ליותר מ-300,000 לומדים ברחבי העולם, עם בערך 50,000 פעילים בכל חודש, דירוג ממוצע של 4.8 כוכבים, ותמיכה ביותר מ-20 שפות. היעד הוא מיליון משתמשים עד סוף 2026. בצד המוצר, הצעד הגדול הבא הוא ללמד לא רק מילים אלא מבנה, דקדוק אמיתי וקורסים מודרכים, כי במהלך התחרות למדתי שחצי מהמשתמשים שלי הם מתחילים, והם צריכים יותר הכוונה ממה שבניתי בהתחלה.

אם משהו מכל זה מדבר אליכם, בין אם אתם מנסים ללמוד שפה או מנסים לבנות משהו משלכם, הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד לכם הוא אותו דבר ששלוש השנים האחרונות לימדו אותי: תתחילו מבעיה אמיתית, רצוי שלכם, ותיתנו יותר ערך ממה שאתם לוקחים. השאר מצטבר.

אפשר לנסות את Wordy ב-iOS, Android, או כתוסף ל-Chrome ולהתחיל ללמוד מהסדרות שאתם כבר אוהבים.

Sándor Bogyó הוא המייסד של Wordy והזוכה הראשון אי פעם בפרס הגדול של OTP Junior Piacralépők. המנטור שלו היה Albert Wettstein, ממייסדי Munch.